ברירת המחדל עפ”י חוק המקרקעין הנה שכל שינוי ברכוש המשותף טעון הסכמה של כל בעלי הדירות, זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק הקובעת רף נמוך יותר.
כדי שלא לעכב את יישום תמ”א 38 ולהקל על מימושה, נקבעו בחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס”ח- 2008 , הוראות שונות לעניין שיעורי ההסכמה הנדרשים לביצוע תכנית החיזוק, ולהלן עיקריהם:
1. ביצוע עבודה ברכוש המשותף, שמטרתה שינוי ברכוש המשותף שאינו הרחבת דירה או בניית דירה חדשה, טעון החלטה מראש של רוב בעלי הדירות בבית המשותף, לדוגמא סגירת חלקים מהרכוש המשותף (חדר מדרגות) לצורך הקמת מעלית.
2. ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה הרחבת דירה (הוצאת חלקים מהרכוש המשותף לשם הצמדתם לאותה דירה וחלוקת זכויות בניה הנדרשות
לשם ביצוע העבודה), טעון החלטה מראש של מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות בבית המשותף. דוג’ – בשל אילוצי תכנון נבנית מעלית הדרושה
לצרכי חיזוק, בחלק משטחן של דירות קיימות. במסגרת פיצוי בעלי הדירות הנפגעות, מוצמד חלק מהרכוש המשותף לאותן דירות.
3. ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה בניית דירה חדשה, טעון החלטה מראש של כל בעלי הדירות. אולם לבניית דירות חדשות שמספרן אינו עולה
על שליש מהדירות הקיימות וששטח רצפתן הכולל אינו עולה על שליש משטח רצפתן הכולל של כל הדירות בבניין, רשאי מפקח לאשר את ביצוע העבודה על
פי תביעה של שאר בעלי הדירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף ושני שלישים מהרכוש המשותף צמודים לדירותיהם. דוג’ – בניית הקומה הנוספת על הגג מכוח התמ”א.
