יולי 2021
בניסיון לתמרץ בניה מסיבית ומהירה יותר של בנייה למגורים, האוצר מקדם רפורמה שתוביל לעקיפה ולפגישה בסמכויות ראשי הערים, הנתפסים כיום כמי שתוקעים בכוונה מקלות בגלגלי הבניה למגורים.
האוצר מבקש לעגן בחוק ההסדרים שורה של צעדים שיגרמו לתמרוץ הבניה למגורים, בתקווה שהדבר יוביל להוזלת מחירי הדיור או לכל הפחות להפסקת ההתייקרויות. מדובר בצעדים שונים כגון ביצוע עבודות פיתוח על ידי המדינה להקמת שכונות חדשות מקום שהרשות המקומית אינה עושה זאת, לאפשר הסבה של משרדים למגורים, מתן סמכות בחוק לאדריכלים לאשר היתרי בניה על בסיס התוכניות שהם מגישים, ועוד.
רשויות מקומיות רבות מתנגדות לבניה חדשה למגורים בשטחן, בנימוקים שונים שהעיקריים שבהם הם כלכליים – הפסד כספי שוטף בגין כל תושב חדש שמתווסף לעיר (הארנונה אינה מכסה את ההוצאות השוטפות בגין כל תושב חדש), הפסד היטלי השבחה בתוכניות של התחדשות עירונית ותמ”א 38 בכללן, כמו גם מחסור או עומס על התשתיות הקיימות, עומסי תנועה ומפגעים ומטרדים לתושבים עקב הבנייה בסמוך אליהם.
התופעה הנ”ל של ראשי רשויות העושים כל שלאל ידם על מנת לסכל בניה חדשה למגורים (תוך העדפה בולטת למתן היתרים לבנייה של משרדים ומסחרי- המהווים תרנגולת המטילה ביצי זהב בדמות ארנונה גבוהה מאד) אינה חדשה ומאפיינת את ההתנהלות שלהם זה מספר שנים. הממשל המרכזי עומד מזה שנים חסר אונים מול ראשי הערים והרפורמה מבקשת לתקן את המצב הקיים.
ראשי הערים מתנגדים כמובן לרפורמה בדיוק מאותן סיבות שתוארו לעיל. לדבריהם, יש למצוא פתרונות אמיתיים לבעיות שהבניה החדשה למגורים מציבה בפניהם, ולא ללכת בדרך שלדברי חלק מהם, כגון ראש עיריית פ”ת רמי גרינברג, היא “דמגוגיה פוליטית” שתגרום לערים רבות לפשוט את הרגל. יצוין, כי בשנים האחרונות המדינה חתמה עם 32 רשויות מקומיות על “הסכמי גג” שנועדו להעניק לעיריות תמריץ כלכלי בגין כל יחידת דיור חדשה שתתווסף בשטחן, אך הפתרון הזה לא הוכיח את עצמו והבעיה התקציבית של העיריות, אשר לטענתן אינן מסוגלות להתמודד תקציבית עם בניה חדשה ותוספת של תושבים, רק הלכה והעמיקה עם השנים.
