5 במאי יום ד’ כ”א באייר תש”ע
“תמ”א 38 בבניין בן 60 שנה משול לניסיון להפוך בת 80 לבר רפאלי”
לא פחות מ-200 בקשות לביצוע תמ”א 38 (תוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה) הוגשו לעיריית תל אביב בשנה האחרונה, אך רק 14 מהן אושרו לביצוע.
בעיריית תל אביב רחוקים מלהתלהב מהתוכנית, ומי שעומד בחזית התכנונית מטעם העירייה, המהנדס ישראל דויד, פוסק:”ביצוע תמ”א 38 בבניין בן 60 שנה זה כמו לנסות להפוך קשישה בת 80 לבר רפאלי”.
וכמו שהפיכת קשישה לדוגמנית היא מלאכה בלתי אפשרית, סבור דוד כי בחלק גדול מהמקרים, גם חיזוק אמיתי של מבנה אינו אפשרי, במיוחד על רקע התקנות החדשות.
תמ”א 38 נוצרה בשנים האחרונות בשל החשש שאם תתרחש בישראל רעידת אדמה גדולה במיוחד יקרסו מבנים רבים, במיוחד אלה שהוקמו לפני שנות ה-80, שאינם עומדים בתקני עמידות בפני רעידות אדמה. החשש הביא ליוזמה הממשלתית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה בישראל, שאושרה כבר לפני חמש שנים. כחלק מאותה תוכנית, מתגמלת המדינה את מי שמחזק מבנים, בזכויות בנייה נוספות.כתוצאה מכך, יזמים החלו להתעניין בביצוע פרויקטים אלה, גם עקב עליית מחירי הדירות הגדולה, שנרשמה במיוחד באזור תל אביב.
דוד בעל משרד י. דוד מהנדסים , משמש יועץ חיצוני לעיריית תל אביב בכל הקשור למימוש הפרויקטים לפי תמ”א 38 ויש לו לא מעט ביקורת על התמ”א. הראשית היא היותה חסרת מידתיות, ובמילים אחרות היא מתייחסת לבניין באוהאוס שהוקם לפני 70 שנה כאל שיכון שהוקם לפני 30 שנה, מבלי להביא בחשבון את אופי המבנים, ובעיקר את גילם.
“אלה שניסחו את התקן לא הביאו בחשבון את עיקרון המידתיות אך גם לא קיבלו הנחייה מגורם מוסמך לקחת זאת בחשבון. בניגוד למדינות אחרות בעולם בישראל לא הביאו בחשבון את גיל הבניין בדרישה לחיזוקו”, אומר דוד. הוא סבור כי התקינה חייבת להתחשב בסוגי המבנים בגילם, ומידת העמידות הנדרשת צריכה להיות מותאמת להם.
לדברי דוד, התקן הישראלי לחיזוק מבנים אינו מקצועי דיו. “התקן האירופי, למשל, נקבע לאחר שילוב קריטריונים שנוסחו ב- 50 אוניבסיטאות ב- 50 מדינות , בעוד שבישראל עריכת התקנים נעשית על ידי חברים מאוניברסיטה אחת – הטכניון שם הגדירו את הקריטריונים שניים או שלושה אנשים. עם כל הכבוד והערכה, זו לא ראייה של 50 מדינות ומאות אוניברסיטאות, והתוצאה בסוף היא כאוס, וזה לא יכול להמשך”.
בעיה נוספת שדוד מזהה ביישום התמ”א הוא תיקון מאוקטובר 2009 לתקן ישראלי 413, שדן בעמידות המבנים ברעידות אדמה, שהופך את התמ”א, לדברי דוד, “כמעט בלתי ישימה. לפני התיקון, חיזוק מבנה היה נקבע באופן כזה שהתוספת לבניין החדש הייתה צריכה להיות כזו שתהפוך את כלל הבניין החדש הקיים יחד עם התוספת החדשה לעמיד בפני רעידות אדמה אבל במידתיות מסוימת, לא באופן טוטלי”,אומר דוד. “התיקון קובע שגם הבניין הקיים על כל השלד שלו ויסודותיו ,צריך לעמוד בפני רעידות אדמה כאילו נבנה היום. אבל אם לפני 50 שנה השתמשו בחומרים שאינם עומדים בתקן החדש שלאחר התיקון, איך יעמדו בזה כיום?”
האבסורד, לדבריו, הוא בכך שגם אם רוצים להוסיף חצי קומה לבניין בן 16 קומות שהוקם לפני 20 שנה , הרי שהתיקון החדש לא יאפשר זאת. “כדי להוסיף חצי קומה צריך, לפי התיקון החדש, לחזק את כל היסודות והשלד של 16 הקומות הקיימות. יוצא מצב שכל הבניינים שנבנו לפני אוקטובר 2009 אינם עומדים משפטית ברעידת אדמה וצריך לחזק אותם כדי שיעמדו בתקן החדש”, הוא אומר.
דוד אינו מסתיר את מורת רוחו מהעובדה שתמ”א 38 הפכה מהר מאוד לתכנית לחיזוק מבנים, לפרויקטי ייזום נדל”נים, ושאת מקומם של הדיונים ההנדסיים תופסים פעמים רבות דיונים על זכויות בנייה. זה גם מה שקרה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שהחליטה באחרונה לאשר תוספות של זכויות בנייה ליזמים, כדי להפוך את הפרויקטים לאטרקטיבים יותר.”אנשים שוכחים שהמטרה של התוכנים ההנדסית- לחזק בניין מפני רעידות אדמה ולא לגזור רווחים.באים אליי יזמים ומדברים ישר על התוספת שיקבלו בבניין ועל הרווח שלהם במקום על חיזוק המבנה.אותי לא מעניין אם היזם ירוויח, אותי מעניין חיזוק המבנה שזאת עיקרה של התמ”א”,הוא אומר.
כתוצאה מכשלים אלה, הפרויקטים לפי תמ”א 38 בתל אביב הם מעטים. דוד מציע תחליף לתוכנית: “אין הצדקה לבקש שבניין בן 50 שנה יהפוך להיות חדש מבלי להתחשב בגילו. אם לא ישנו את התקן ויביאו בחשבון מידתיות בחיזוק שהיא פונקציה של גיל המבנה והיקף השינוי ביחס למבנה הקיים, הפיתרון היחידי של חיזוק מפני רעידות אדמה ישאר פינוי בינוי”.
מאת: שלומית צור
