בית המשפט העליון המליץ לעיריית גבעתיים למשוך את ערעורה על החלטת המחוזי שקבע כי הזכויות מכוח התמ”א קודמות לצורך חישוב הפטור מהיטל השבחה על הזכויות מכוח תוכניות משביחות אחרות
פרוייקטים של תמ”א 38/2, הריסה ובניה מחדש, מתבססים על זכויות מעורבות מכוח תמ”א 38/2 וזכויות בניה נוספות מכוח תוכניות עירוניות רגילות (תב”ע). עיריית גבעתיים, כמו גם עיריות נוספות, נהגו לחשב את היטל ההשבחה באופן הפוך מהנדרש, כך שהזכויות מכוח תוכניות תב”עיות רגילות חויבו תחילה בהיטל השבחה מלא, ואילו הזכויות השיוריות הוכרזו כזכויות מכוח התמ”א וקבלו פטור. שיטת חישוב זו יצרה למעשה עיוות לרעת בעלי הדירות והיזמים, שכן בפרוייקטים רבים לא ניתן לנצל את מלוא זכויות הבניה על הקרקע עקב מגבלות תכנוניות שונות, כגון מגבלת קומות ו/או קונטור ו/או קווי בנין. כך למשל, נניח פרוייקט שעל פי זכויות התמ”א מותר לבנות 1,000 מ”ר ועוד 1,000 מ”ר נוספים מכוח זכויות תב”עיות רגילות, סה”כ 2,000 מ”ר. אלא שעקב מגבלות תכנוניות כאמור לעיל, ניתן “לנצל” על המגרש בפועל רק 1,500 מ”ר במקום כל ה- 2,000 המותרים. לפי שיטת החישוב שהיתה נהוגה על ידי עיריית גבעתיים, כמו גם עיריות נוספות, יש קודם לחייב בהיטל מלא בגין 1,000 מ”ר זכויות מכוח התב”ע, ואילו יתר ה- 500 מ”ר נחשבו כביכול זכויות מכוח התמ”א שהן פטורות מהיטל. שיטת חישוב זו הפכה את היוצרות וגרמה בפועל לסיכול מטרת המחוקק, שהתכוון להעניק פטור מלא על כל הזכויות מכוח התמ”א, שבדוגמא שלנו עומדות על 1,000 מ”ר (ולא 500 מ”ר). בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי ראשית יש לפטור את כל הזכויות מכוח התמ”א, 1,000 מ”ר בדוגמא דלעיל, ויתרת הזכויות – 500 מ”ר בדוגמא דלעיל – תחויב בהיטל השבחה רגיל. עיריית גבעתיים ניסתה לערער לעליון אך בהמלצת בית המשפט משכה את עתירתה.
